פסק-דין חלקי בתיק ת"א 1266-07

האם האירוע שבגינו נחבל התובע, מהווה תאונת דרכים?

ביום 8/8/07 הגיש התובע את כתב תביעתו בגין נזקי גוף שנגרמו לו, על פי טענתו, בגין תאונת עבודה מיום 13/2/06.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 13/2/06 עלה התובע על חלקה האחורי של משאית לצורך העמסת/פריקת ציוד מנופים. כתוצאה מפעולתו של המנוף המקובע למשאית, רעדה המשאית והתובע איבד את שיווי משקלו ונפל בעצמה רבה על הארץ וספג מכות קשות וחבלות גוף.

הנתבע 1 - הינו נהג המשאית בו היה התובע בזמן התאונה.

הנתבעת 2 - הינה חברה הרשומה אצל רשם החברות העוסקת במתן שירותי ביטוח, אשר ביטחה את נהיגתו של הנתבע 1 במשאית ואת השימוש בה.

הנתבעת 3 - הינה חברה העוסקת במתן שירותים ורכבים מסחריים, מנופים וכיוצא בזה, ואשר בכל מועד רלבנטי לתאונה, הייתה הבעלים של המשאית הרכב ומעסיקתו של הנתבע 1.

הנתבעת 4 - הינה חברה העוסקת בין היתר, בתיקונים, השכרה והפעלה של מנופים שונים אשר במועד הרלבנטי לתאונה הייתה מעסיקתו של התובע ואחראית לשלומו ובטחונו.

בפרוטוקול הדיון מיום 24/11/09 הסכימו הצדדים כי הדיון יפוצל כך שבתחילה תידון השאלה האם האירוע נשוא התביעה הינו תאונת דרכים.

טענות התובע

1. התובע טוען בתצהיר עדותו הראשית כי בעת קרות התאונה הוא עמד על חלקה האחורי של המשאית (סוס) אשר הינו משטח חלק עליו מועמס המטען וכי המשאית עליה עמד היתה משאית בעלת מנוף מקובע וכי בזמן שהייתו על גבי סוס המשאית, המשאית והמנוף היו מונעים ובפעולה, כך זרוע המנוף היתה מתוחה לכיוון הרצפה לצורך הרמת חלקים על גבי המשאית וכי הנפילה ארעה עת המנוף החל בהרמת חלקים. עוד הצהיר התובע כי בזמן העמסת המשאית, המשאית רעדה כתוצאה מהיותה מונעת וכן כתוצאה מפעולתו של המנוף המותקן עליה וכי כתוצאה מכך, הוא איבד את שיווי משקלו ונפל.

2. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי באתר בו בוצעה העמסת חלקי מנוף מפורק, היו 2 משאיות, האחת עם מנוף מקובע והאחרת ללא מנוף וכי העמסה הייתה כך שהמשאית עם המנוף מעמיסה חלקים על גבי הסוס המחובר אליה, יוצאת משטח האתר, פורקת את הסוס ומחברת סוס ריק ונכנסת חזרה לאתר לצורך העמסת הסוס הריק. הסוס המלא נקשר למשאית השנייה שהייתה ללא מנוף ונוסעת לאתר אחר לצורך פריקת החלקים וחוזרת עם סוס ריק וחוזר חלילה.

3.  התובע העיד כי בעת הנפילה הוא היה לבדו על הנגרר וכי גיא אלימלך ואלברט יפרח עמדו יחדיו בסמוך למשאית וכי העמסת המשאית נעשתה בעיקר על ידי המנוף של המשאית וכי רק בחלקים המרוחקים העגורן עזר בהעמסה וכי לאורך כל פעולת העמסת המשאית הורגשו הרעידות ועל כן אלברט הזהיר אותו שמא ייפול.

4. התובע חזר והעיד כי בעת הנפילה הוא היה עסוק בהכוונת העגורן אשר היה בפעולה של הורדת חלק מסוים למשאית, וכי עקב תזוזה פתאומית של המשאית הטה גופו, החליק ונפל.

5. עדות הנתבעים הסתמכה על עדות הנתבע 1, אשר הינו עד המעוניין בתוצאות המשפט ואף פירט והסביר כי הוא משוכנע שהוא נתבע אישית וכי מאשימים אותו באחריות לגרימת התאונה ולפגיעה בתובע. בעדותו נתגלו סתירות מהותיות. עדותו לא קיבלה כל חיזוק או סיוע ומשכך לא ניתן ליתן לה משקל מספיק.

6. כי התובע הוכיח שנפל מהמשאית עקב ובגין רעידות המשאית אשר נבעו מפעולות המנוף של המשאית אשר הופעל באמצעות הכוח המכאני של הרכב. בנסיבות אלה חלה ההלכה לפיה גם אם הפעולה הייתה במסגרת פריקה וטעינה, עצם השימוש ברכב באחת החזקות המרבות מסלקת את החריג של פריקה וטעינה ומחילה את הוראות החוק על התאונה.

טענות הנתבעים 1-3

1. המשאית לא פעלה, מנועה היה כבוי וממילא לא רעדה ולא יכולה הייתה לרעוד. הנפילה לא נגרמה כתוצאה מרעידות המשאית, אלא מאחר שהתובע נבהל מחלק שהורד לכוונו - באמצעות מנוף של רכב אחר, איבד שיווי משקל ונפל מהמשאית. בנסיבות אלו אין מדובר בתאונת דרכים ודין התביעה כנגד הנתבעים 1-3 להדחות, כאשר התביעה כנגד הנתבע 3, כבעל המשאית, תידחה.

2. התובע מודה בעדותו כי בשעת האירוע בוצעה פעולה של טעינת חלק על גבי המשאית לא באמצעות המנוף של המשאית אלא באמצעות עגורן צריח, שהוריד את החלק לעבר המשאית. עדות זו נתמכה בעדותם של אלברט יפרח ומר צברי.